<h1>העיטור — שער ראשון הכשר הבשר ח"ג</h1>
<h2>דף פא:</h2>
ג"ה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירין בנ"ט. ואם אין מכירין כולם אסורים דברי' היא ובריה לא בטיל [חולין ק' ע"א]. וכן חה"ל בה לפני אורחים אם משליך גוף האיסור שאיסור אינו בטל לעולם. והשאר בס' ואם אין מכירה הכל אסור. ודווקא חתיכה דלא בטיל אבל כזית אעפ"י שלא נימוח ויש בו ממש של איסור כיון שא"י בטל כדאמר [חולין צ"ח ע"א] בההוא כזית תרבא דנפיל לדיקולא דבשרא וכו'. והא דאמרינן בע"ג [ס"ט ע"א] בההוא עכברא דנפל לגו שכרא. האי אימרטוטי אמרטוט. דמשמע כיון שיש בו אף האיסור לא בטיל אי' למימר דווקא שרץ דס"ל שיעור איסורו כטומאתו בכעדשה ודלמא אכל כעדשה מיניה ולאו אדעתיה אבל שאר איסורין לא. וק"ל האי ירושלמי במס' נזיר פ"ו [ה"א] לא תשקצו נפשותיכם בבהמה ובעוף והלא אין לך מטמא אלא שרצים. אלא כשיעור טומאתו כך שיעור אכילתו. ומותיב ר"ה חברין דרבנן והרי ח' שרצים מטמאים בכעדשה ואכילתן בכזית. וכן לדם כן. וי"מ אימרטוטי אימרטוט (במינמרט) [בנמרט] ראשו שלא היה בו (שיעור) [שיער]. וכגון זה [לאו] נט"ל הוא. ואיכא לפרושי אימרטוטי אימרטוט ובגוף האיסור לא היה בו כדי לבטל. ואפילו שרצים בטל ככל איסורין שבתורה. ובכעדשה לאו בריה הוא אא"כ השרץ כברייתו. ומש"כ בה"ג שרץ או עכבר שנפל בחביות של יין ושל שמן שעורו אחד מאלף. לא דייק לן ובאמרטוטי אימרטט קאמר כמ"ש בהלכות ג"ה אי נפיל מידי דמסאב לגו קדירה משערין בס'. וה"מ דלא אמרטוט אבל אמרטוט לא. וחתיכה דלא בטיל היכא שנימוחה בטלה כדאיתא בפרק הערל [יבמות פ"א ע"ב] גבי חתיכה בחתיכה.
